מירוץ הסמכויות: כאשר קיים באופק סיכוי לגירושין בין בני הזוג, אזי פעמים רבות ממהרים בני הזוג לפנות ולהגיש הליכים משפטיים האחד נגד השני. הסיבה לכך הינה שבמדינת ישראל ישנו מצב ייחודי, שבו כאשר הבעל מגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, נכרכים בתביעה גם רוב הנושאים הנלווים לה – מזונות האשה, המשמורת וחלוקת הרכוש. הדעה הרווחת היא שבית הדין הרבני נוטה לפסוק לטובתו של הבעל יותר מאשר בית המשפט לענייני משפחה.
האשה יכולה להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, ערכאה אזרחית, במקרה שבו הבעל כרך את תביעתו שלא בתום לב, כלומר בפועל הוא מעוניין בשלום בית, ולא בגירושין, אך הוא רק ביצע מעין "פעולת מנע" שתמנע מבת הזוג לפנות לערכאה האזרחית, או במקרה שהוא לא הגיש את כל הנתונים לגבי נכסיו בצורה מסודרת וכל מטרתו בפנייתו לבית הדין הינה לנשל את האשה מזכויותיה החוקיות.
חשוב לציין שתביעה בנוגע למזונות ילדים תידון בבית הדין הרבני רק בהסכמה מפורשת של שני בני הזוג, שכוללת הסכמת האשה כאם הילדים וכאפוטרופוסית עליהם.
משמורת ילדים והסדרי ראייה
בישראל קיימת "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים נשארים במשמורת אמם עד גיל 6, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות. בית המשפט אינו מחוייב להסכם בין הצדדים בדבר משמורת והסדרי ראיה, אם קיים כזה, והוא יפסוק בהתאם לטובת הילד, בעיקר תוך בחינת התנהגות ההורים, מצבם הנפשי ורצון הילד עצמו.
חשוב לציין כי פסק דין בעניין משמורת אינו סופי, ובכל שינוי בנסיבות ניתן לפנות שוב לבית המשפט בעניין זה.
מזונות האישה
עד לקבלת הגט, האשה זכאית לקבלת מזונות מן הבעל, כך שתוכל לקיים את רמת החיים לה הורגלה במהלך הנישואין, למעט מקרים שבהם האשה לא תהיה זכאית למזונות, כגון במקרה שבו האשה עזבה את הבית ללא סיבה או במקרה שבגדה בבעלה.
הכנסותיה של האשה מעבודתה מקוזזים לה מדמי המזונות, ואם היא עבדה במהלך הנישואין היא אף חייבת לצאת לעבוד, בהתאם ליכולתה, אלא אם כן, אי עבודתה הינה בחוסר תום לב.
חלוקת הרכוש
כאשר לא קיים בין בני הזוג הסכם ממון, הרי שנכסי בני הזוג, לרבות נכסים עסקיים כגון מוניטין עסקי, וכן פנסיות וקופות גמל, שנצברו במהלך הנישואין מתחלקים על פי רוב בין בני הזוג בחלקים שווים, וזאת, מתוך התחשבות בכך שגידול הילדים וניהול משק הבית אפשר לבעל להתפנות לקידום הקריירה שלו במהלך השנים.
נכסים שהיו בבעלות מי מן הצדדים בטרם נישאו, וכן מתנות וירושות שהתקבלו במהלך הנישואין, לא יתחלקו בין בני הזוג, אלא אם תוכח כוונת שיתוף בהם. דירת המגורים פעמים רבות תיחשב לנכס משותף אף אם היתה בבעלות אחד מבני הזוג בטרם נישאו.
בעוד בית המשפט אינו מייחס כל חשיבות לרישום נכס על שם מי מהצדדים, ובתנאי שנצבר במהלך החיים המשותפים ו/או חלה עליו כוונת שיתוף, כאמור לעיל, הרי שבית הדין הרבני פעמים רבות אינו מתעלם מן הרישום הפורמאלי של הנכסים. מסיבה זו, ומן הסיבה שבדרך כלל, בית המשפט האזרחי הינו הערכאה הנוחה יותר לאשה, עדיף לאשה, שנושא חלוקת הרכוש ידון בבית המשפט האזרחי הוא בית המשפט לענייני משפחה.
זכויות המתקבלות מבית הדין הרבני.
בפירוק השיתוף בדירת המגורים יש יתרון בקיום דיון בבית הדין הרבני בעניין קביעת "מדור ספציפי" לאשה בדירה, המונע את מכירת דירת המגורים ומאפשר לה להישאר להתגורר בה. כך גם, לאשה זכות לבקש פיצויים, כתובה ותוספת כתובה בבית הדין הרבני, וככל שתביעתה תהיה מוצדקת.
סעדים זמניים
עד לקבלת פסק הדין, ניתן לעתור לבית המשפט לקבלת סעדים זמניים. לדוגמא: עיכוב יציאה מן הארץ, בין היתר למניעת הברחת ילדים, עיקולים זמניים להבטחת ביצוע פסק הדין, וצווי מניעה למניעת הברחת נכסים.
