חלוקת רכוש בין בני זוג

חלוקת הרכוש בעת גירושין היא הליך מורכב, הכולל מטען רגשי המלבה את הסכסוך הכספי – הממוני הקיים ממילא. לכן, חשוב מאד להיעזר בעורך דין המתמחה בתחום זה, ואשר לו הניסיון והידע לבצע את חלוקת הרכוש בין בני זוג בעת גירושין.

כאשר מעוניינים לבצע חלוקת רכוש בין בני זוג בעת גירושין, יש לבדוק ראשית אם בין הצדדים קיים הסכם טרום נישואין (הסכם ממון) או הסכם גירושין המסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג, שאז הוראות ההסכם גוברות על הוראות הדין.

במקרה שבו אין הסכם בין בני הזוג, הדין שיחול על בני הזוג תלוי במועד שבו הם נישאו:

על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974, חלה  "הלכת השיתוף". בהתאם להלכה זו, הרכוש שנצבר על ידי בני הזוג במהלך הנישואין הינו בכל רגע נתון במהלך הנישואין בבעלות שווה ומשותפת של בני הזוג, וזאת ללא כל התחשבות ברישום בעלות הנכס, אם הנכס רשום על שם הבעל או אם הוא רשום על שם האשה, ולרבות נכסים כגון זכויות סוציאליות וזכויות פנסיה.

בהתאם למגמה שהולכת ומתרחבת בדין הכללי, ובדיני המשפחה, קיימת התייחסות לפן הכלכלי של גידול הילדים וניהול משק הבית על ידי האשה, שמפנה בכך לבן זוגה זמן ומשאבים המאפשרים לו להתקדם בקריירה שלו. לכן, קיימת נטייה להכניס נכסים עסקיים נוספים של בני הזוג לגדר הלכת השיתוף, כגון, נכסי קריירה ומוניטין.

חשוב לציין כי גם החובות שנצברו במהלך שנות הנישואין מתחלקים בחלקים שווים בין הצדדים, כאשר קיימים חובות אשר לבית המשפט שיקול דעת שלא להכניסם בגדר הלכת השיתוף, אם הוא יתרשם, שהם לא  הוצאו בהסכמת שני הצדדים ו/או לא הוצאו לצורך החיים המשותפים.

על בני הזוג שנישאו לאחר שנת 1974 חלה הלכת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג. לפי הלכת איזון המשאבים, במהלך הנישואין כל צד הינו הבעלים של הנכסים הרשומים על שמו, ואילו במועד פקיעת הנישואין בודקים את שווי הנכסים שנצברו על ידי כל אחד מהצדדים ומבצעים איזון בין בני הזוג באופן שווה, כך שצד ששווי נכסיו עולה על שווי נכסי הצד השני, יעביר לצד השני מחצית הפרש שווי הנכסים.

על פי הלכת איזון המשאבים, לגדר האיזון לא נכנסות ירושות ומתנות, וכן נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג בטרם למועד הנישואין ו/או קיימת אפשרות לחלוקה לא שווה בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג במקרים מיוחדים.

היוצא מן הכלל, הינו דירת המגורים שנרכשה על ידי אחד מהצדדים בטרם נישאו אך בני הזוג התגוררו בה על פי רוב, במשך נישואין ממושכים הכוללים הבאת ילדים משותפים.