כידוע לכל, שיעור עורכי הדין בישראל ביחס לכלל האוכלוסיה הוא מן הגבוהים בעולם, ועומד על 1:183. אך לאותם צעירים המתלבטים האם ללכת ללמוד משפטים, נוכח ההצפה המתגברת והולכת במספר עורכי הדין, יש לומר: מספר עורכי הדין אינו קובע, משום שמי שמצליח הוא זה שמתבלט ויודע לספק שירות איכותי ברמה גבוהה.

על צעיר השואף להיות עורך דין לסיים תואר ראשון במשפטים, הנמשך 7 סמסטרים, לעומת 6 הנדרשים לקבלת רוב התארים האקדמיים. בניגוד לעבר, כיום לא קיים קושי רב להתקבל ללימודי משפטים, כיוון שמכללות רבות, כמו שערי משפט, המכללה הבינתחומית בהרצליה ועוד, קיבלו הכרה אקדמית וכמה מהן אף מציעות לימודים ברמה גבוהה ומעסיקות מורים מן השורה הראשונה, המתוגמלים בהתאם.

עם סיום הלימודים, על כל בוגר במשפטים לעבור תקופת התמחות בת שנה, במהלכה הוא לומד את הצד הפרקטי של המקצוע. לצורך ההסמכה למקצוע עורך דין, על בוגר במשפטים שסיים התמחות לעבור בחינות, בכתב ובע"פ. בשונה מן הנלמד במשך  הלימודים האקדמיים, שאז ההתמקדות היא בעיקר בלימוד סוגיות ותקדימים תאורטיים משפטיים סבוכים, בחינות הלשכה מתמקדות בעיקר בסדרי דין. על מנת לקבל רושם בדבר מידת הקושי של בחינות הלשכה, יש לדמיין לימוד בע"פ של עמודים רבים מספר הטלפונים, תוך תקופה קצרה…

לאחר שצלח את בחינות הלשכה, עורך הדין הצעיר בוחר את תחום ההתמחות המתאים לו. משרדים רבים עוסקים במגוון תחומים, כמו התחום האזרחי-מסחרי, חברות ומקרקעין, ואחרים מתמקדים בתחום אחד, כמו דיני משפחה, פלילי, שוק ההון או קניין רוחני.

בשונה ממה שנראה בטלוויזיה, ליטיגציה (ייצוג בבית המשפט) היא לא תמיד מרכיב מרכזי בעבודתו של עורך הדין. התמחות בשוק ההון, למשל, מצריכה עבודה מול רשות ניירות ערך ולא בהתדיינות בבתי משפט. ישנם עורכי דין רבים שמעולם לא עזבו את משרדם לצורך העבודה, ואף כאלה שמעולם לא נדרשו להפגש עם לקוחות.

על פי המסורת בעולם ובארץ, וגם היום, רוב המשרדים הגדולים והבינוניים מושתתים על היררכיה ברורה, לפיה השותפים מפקחים על עבודתם של עורכי הדין הזוטרים יותר, דבר המבטיח לימוד הדרגתי של המקצוע וגיבוי של בעלי הניסיון. בבחירת משרד עורכי דין על ידי לקוחות, כדאי לקחת בחשבון שפעמים רבות דווקא במשרד גדול ויוקרתי עורך הדין שמטפל באופן ישיר בלקוח הוא עורך דין זוטר באופן יחסי, ואילו בחירה במשרד קטן מבטיחה יחס אישי ואינטימי יותר, מצד עורך דין  מנוסה יותר ובכיר.

הסכמי שכר טרחה בין לקוח לעורך דינו הם, בדרך כלל, באופן של "ריטיינר", כלומר עורך הדין מקבל שכר גלובאלי חודשי עבור הטיפול בכל ענייניו המשפטיים של הלקוח, או באופן של הסכמים המתייחסים לטיפול בנושא ספציפי.

בנושאים ספציפיים, שכר הטרחה נקבע בתשלום "פיקס" עבור פעולה מסויימת, למשל תשלום מסויים עבור עריכת הסכם,  עבור כל דיון בבית המשפט או כאחוז משווי נשוא הטיפול המשפטי, כגון אחוז מסכום תביעה משפטית "לפי הצלחה", כלומר, אחוז מסויים מן הסכום שנפסק לטובת הלקוח בבית המשפט. לעיתים נקבע גם שכר שעתי, לפי מספר השעות שנדרשו לצורך הטיפול בתיק.

הסכמי שכר טרחה בין עורכי דין ללקוחותיהם מוסדרים בחלקם על ידי כללי לשכת עורכי הדין. בכללים נקבעו תעריפים מקסימליים לטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולטיפול ברישום דירות מגורים, וכן נקבע התעריף המינימאלי המומלץ. הן תשלום "פיקס פרייס" והן תשלום "לפי הצלחה" קיים במגוון רב של תחומי עיסוק משפטיים, לרבות בדיני משפחה, משפט פלילי, מקרקעין,משפט מנהלי וכו'.

עורך דין הגובה שכר טרחה מוגזם ולא פרופורציונאלי עלול לעמוד בפני מצב שבית המשפט יפסוק שהלקוח אינו חייב לשלם את מלוא שכר הטרחה שנקבע ביניהם, וכן עבירה על כללי לשכת עורכי הדין.  למשל, גביית שכר טרחה במשפט פלילי בהתאם לתוצאתו, עלולה לגרור הליכים משמעתיים נגד עורך הדין שעבר את העבירה.

חשוב מאד, הן לעורך הדין והן ללקוח כי בעת התקשרות עם עורך דין, יסוכם נושא שכר הטרחה מראש, בכתב, ובאופן הצופה התרחשויות עתידיות אפשריות ואף הסתבכויות.