מזונות ילדים הם אחד הנושאים המורכבים והחשובים בהסדרים בין בני הזוג בעת גירושין. מאחר שגובה דמי המזונות אינו מוחלט ותלוי בגורמים רבים, יש להיעזר בעורך דין לגירושין הבקיא בתחום, בטרם הפניה לבית המשפט או בית הדין הרבני בעניין זה.

על פי החוק, הדין החל לגבי מזונות ילדים הוא הדין הדתי, שנקבע על פי דתו של האב. על אף תחולת הדין הדתי, הרי שבשונה מנושאים אחרים הנלווים לגירושין, שהסמכות לגביהם נקבעת בהתאם לערכאה אליה מוגשת התביעה, הרי שכאן קבע המחוקק עדיפות דווקא לבתי המשפט האזרחיים, ומזונות ילדים ידונו בבית הדין הרבני רק במקרה שבו שני הצדדים הסכימו לכך.

מבחינת הערכאה העדיפה מבחינת האשה והילדים, הדבר אינו חד משמעי. מחד, הדעה הרווחת היא  שבתי המשפט לענייני משפחה, ככלל, קובעים דמי מזונות גבוהים יותר. מאידך, בתי המשפט נוטים ליחס משקל רב יותר בחיוב המזונות לגובה השתכרותה של האשה ולנכסיה, ולצמצם בהתאם את גובה דמי המזונות המשולמים על ידי האב.

האב חייב בתשלום המזונות שנפסקו לו אף אם הוא פושט רגל או מובטל, וגם אם הוא אינו מכיר בילד או אם בשלב כלשהו האם ויתרה, בהסכם, על זכותה לקבל דמי מזונות. הפרת חובת תשלום דמי המזונות עלולה לגרור סנקציות כגון פתיחת תיק הוצאה לפועל, עיכוב יציאה מן הארץ ואף מאסר.

במקרה שאב אינו משלם דמי מזונות, ניתן לפנות למוסד לביטוח לאומי, בבקשה לגבות את דמי המזונות דרך המוסד לביטוח הלאומי.  המוסד לביטוח לאומי ישלם לאם דמי המזונות על פי הקריטירונים הנהוגים אצלו בהתאם לחוק המוסד לביטוח לאומי. את ההפרש בין המזונות שנפסקו בפסק הדין לבין המזונות המשולמים על ידי המוסד לביטוח הלאומי יכולה האם לגבות דרך ההוצאה לפועל.

חיוב האב בדמי המזונות נקבע בהתאם לגילו של הילד:

עד גיל 6

בגילאים אלה ילדים נחשבים ל"קטני קטינים", והאב חב בתשלום עבור צרכיו ההכרחיים של הילד (ביגוד, מזון, מדור, תרופות, טיפולים רפואיים,  חינוך). אלה הן הוצאות מ"דין תורה", שנקבעים ללא התחשבות ביכולתו הכלכלית של האב.

מגיל 6 עד גיל 15

האב עדיין חב בתשלום מזונות עבור צרכיו ההכרחיים של הילד, גם כן ללא התחשבות ביכולתו הכלכלית. הוצאות נוספות, בהתאם לרמת חייו של הילד בטרם גירושי הוריו (חוגים, דמי כיס, תרבות וכו'), שהם "מדין צדקה", מוטלות על שני ההורים, בהתחשב ביכולתם הכלכלית.

מגיל 15 עד גיל 18

מאחר שבאופן עקרוני בגיל הזה הילד כבר מסוגל לעבוד, המזונות, שהם מ"דין צדקה" בלבד, מוטלים על שני ההורים, בהתחשב ליכולתם הכלכלית.

מגיל 18 עד גיל 21 ו/או תום השירות הצבאי הסדיר.

חובת המזונות של ההורים לילדיהם הינה עד גיל 18 ו/או תום לימודי כיתה יב', לפי המאוחר. האב חייב בתשלום במזונות ילדיו מגיל 18 ועד תום גיל השירות הצבאי, בשיעור 1/3 משיעורם בשנים הקודמות.

מדור

חלקו של האב בתשלום הוצאות הדיור של ילדיו הינו בד"כ כ-30% מדמי השכירות אותם משלמת האם עבור ילד אחד, ו 40% מדמי השכירות אותם משלמת האם עבור שני ילדים וכו'.